פסק-דין בתיק ע"א 3850/04

1.         ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת ד' מארק - הורנצ'יק) מיום 13.10.04, בת"א 18231/04, שדחה על הסף תביעה כספית שהגיש המערער.

2.         הרקע

(א)        המערער מנהל החל מיום 1.4.86 עסק לתיקון וממכר של אופנועים וקטנועים בתל אביב בנכס ברח' דרך פ"ת 25 (להלן: " הנכס"). הנכס חויב בארנונה לפי שני חשבונות. בחשבון מס' 17-019-40250-005 שטח החיוב לפי סיווג תעשייה ומלאכה, היה 44 מ"ר עד לחודשים מרץ אפריל 2002. בחשבון מס' 11- 011- 0250-0054 שטח החיוב לפי סיווג עסקים, היה 129 מ"ר.

(ב)        בתחילת חודש אפריל 2003 קיבל המערער מכתב מאת המשיבה (להלן: "העיריה") שהודיע לו כי השטח לחיוב ארנונה לפי סיווג תעשייה ומלאכה הינו 116 מ"ר (לעומת 44 מ"ר בעבר) בעוד השטח לפי סיווג עסקים הינו 57 מ"ר במקום 129 מ"ר כבעבר. זאת על אף שלטענתו של המערער, מבנה הנכס והשטחים לא השתנו למן מועד כניסתו לעסק.

(ג)         המערער הגיש לבית משפט השלום תביעה כספית בסכום של 266,285 ש"ח. בתביעה נטען כי בין השנים 1986 ו-2003 חויב המערער ביתר בסכום נומינלי של 181,830 ש"ח. לטענתו, אין לו יכולת לדעת מהן הנסיבות שגרמו לתוצאה זו, ובחיוב זה נהגה העירייה ברשלנות ויש לחייבה בנזיקין. כמו כן יש לחייב את העירייה להשיב את הסכומים שקיבלה שלא כדין.

(ד)        העירייה הגישה בקשה לדחייה על הסף בגין חוסר סמכות עניינית ובגין התיישנות. לטענתה היה על המערער להגיש השגה לפי חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו - 1976 (להלן: "חוק הערר"). סעיף 3(ג) לחוק הערר מסמיך את בית המשפט האזרחי לדון בטענה שאפשר היה להעלות בהשגה, אולם סמכות זו נוגעת רק לטענות בנושא חזקה (לפי סעיף 3(א)(3)לחוק הערר). מכל מקום, גם אם יש סמכות לבית המשפט האזרחי, הרי זו מוגבלת לנושאים עקרוניים ובעלי חשיבות ציבורית.

(ה)        המערער התנגד לדחייה על הסף, בטענו - בין היתר - כי בית המשפט האזרחי מוסמך לדון, בהקשר בו עסקינן, בתביעות שעילתן רשלנות של הרשות המקומית.

3.         פסק-הדין נושא הערעור

בית משפט השלום הפנה להלכה שנקבעה בע"א 4452/00 ט.ט טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ' עיריית טירת הכרמל, פ"ד נו(2) 773, ולקביעה שם כי בנושאים טכניים ועובדתיים מוגבל הנישום להליכי השגה מינהלית, בעוד שבנושאים כלליים ובעלי חשיבות כללית או ציבורית, ניתן להיזקק גם לבית המשפט האזרחי. במקרה זה המחלוקת פשוטה, והיא עוסקת בסיווג הנכס, ולכן היה על המבקש לפנות במסלול של  חוק הערר. לפיכך פסק בית המשפט כי התובענה תסולק על הסף.

4.         הערעור

(א)        המערער משיג על החלטה זו. לטענתו על פי אמות המידה שנקבעו בע"א 4452/00 הנ"ל, היה על בית המשפט להימנע מסילוק על הסף, לפחות בשלב המקדמי שבו טרם הציגה העירייה תשתית עובדתית כלשהי. לכך יש להוסיף כי נוכח עילת הרשלנות, לא נחסמה הדרך להגשת תביעה לבית משפט אזרחי. גם טענת ההתיישנות, שבה נמנע בית המשפט להכריע נוכח מסקנתו האמורה, טעונה בירור עובדתי לגופה. המערער עותר לביטול פסק הדין, ולדחיית הבקשה לסילוק על הסף.

(ב)        המשיבה תומכת בפסק הדין קמא מטעמיו. לכך היא מוסיפה כי בית המשפט, מאז תיקון 1994 לחוק הערר, מוסמך להתיר לנישום להעלות טענת "איני מחזיק" בלבד, ולא טענות אחרות, לרבות טענות בנושא סיווג הנכס. טענת הרשלנות אינה יכולה להרחיב את גדר סמכותו של בית המשפט. מכל מקום אין להתיר העלאת טענות בנושאים טכניים. כשם שבנושא חיוב רטרואקטיבי יש להעדיף את אינטרס סופיות השומה על אינטרס גביית מס אמת, כך גם בתביעות השבה מצד נישום. גם אם ייקבע כי נגבו מהמערער כספים ביתר, אין בכך כדי להקים חובת השבה אוטומטית, שכן זו תפגע ביציבות הקופה הציבורית ולא תאפשר לעירייה לכלכל את תקציבה.

5.         דיון והכרעה

לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים מצאנו כי יש מקום לקבל את הערעור ולבטל את ההחלטה בדבר סילוק על הסף.

(א)        לא מצאנו כי בשלב הדיוני הנוכחי, על פי התשתית שהונחה לפני בית משפט השלום, יש יסוד לקביעה כי בית המשפט אינו מוסמך לדון בתביעה, ולא מצאנו עילה לדחייתה על הסף.

הלכה ידועה ומבוססת היטב היא כי אין בחוק הערר הוראה החוסמת את אפשרות ההשגה על חיוב הארנונה בדרך של תביעה רגילה, כאשר הדיון לפני בית המשפט האזרחי כולל, בין היתר, את הטענה של רשלנות מצידה של הרשות המקומית. רע"א 7669/96 עיריית נהריה נ' נתן קזס, פ"ד נב(2) 214, 217א, 219ו'.

לכך יש להוסיף דברים שנפסקו בע"א 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ' עיריית טירת הכרמל, פ"ד נו(2) 773, 779 - 780:

"נמצא כי משנת 1994 ואילך דרך הגנתו של מי שחויב בתשלום ארנונה אינה נחסמת לחלוטין בשל כך שלא הגיש השגה. מי שחויב בתשלום ארנונה ולא השיג תוך המועד הקבוע, רשאי בכל הליך משפטי, ברשות בית המשפט, להעלות טענה שהיה ניתן להעלותה בהשגה. פתיחת הערכאות השיפוטיות הרגילות בפני החייב בתשלום ארנונה נתונה כעת לשיקול ^- דעתו של בית ^- המשפט. כאשר מועלית בפניו טענה המנויה בסעיף 3 לחוק הערר, יש לשקול אם להתיר את העלאתה. נראה כי בנושאים עובדתיים וטכניים תהיה הנטייה להגביל את האזרח להליכי ההשגה המינהלית. בירור עניינים אלה בקשר לחיובי ארנונה הוא פשוט ונוח יותר במסגרת הגופים המינהליים ^- מקצועיים. גופים אלה ערוכים לבירור שאלות מסוג זה המצריכות לעתים עריכת מדידות ובדיקת המצב בשטח. לעומת זאת בנושאים עקרוניים ובנושאים בעלי חשיבות כללית וחשיבות ציבורית, הרשות להעלות טענות מסוג זה בערכאות השיפוטיות הרגילות תינתן ביתר קלות".

בית המשפט העליון אף עמד על שיקולים נוספים שיישקלו במסגרת זו: " מידת מודעותו של האזרח להליכי ההשגה המינהליים ומידת הפגיעה ועיוות הדין שייגרמו לאזרח מחסימת דרכו לערכאות השיפוטיות הרגילות"(שם, 780).